לאחרונה נראה כי חברי הכנסת, בעיקר החדשים, מעלים הצעות חוק שלכאורה מטיבות עם ציבור גדול של עובדים שכירים.
לדעת מעסיקים רבים (ולפעמים גם עובדים) לחברי הכנסת מוטיבציית יתר וחלק מהצעות החוק פופוליסטיות, לא הגיוניות ומרחיקות לכת. הצעות החוק לא תמיד מסבירות או לוקחות בחשבון את מקורות המימון ואת ההשלכות של הצעות אלו על מצב העסקים.
בין הצעות החוק שהועלו לאחרונה:
- מניעת התעמרות בעובדים – ח"כ מרב מיכאלי מהמחנה הציוני מקדמת הצעת חוק לפיה מעסיק שמתעמר בעובד ישלם לו קנס של עד 120 אלף שקל, גם ללא הוכחת נזק. כמובן שאין לאף אחד אינטרס להתעמר בעובדים, אבל לא ניתן ליצור אקלים וסביבת עבודה אידאלית ידי סוג כזה של חקיקה. וכמו בכל מערכת יחסים צריכה להיות הדדיות והוגנות.
- הגדלת ימי החופש ל-21 – הצעת חוק של ח"כ רחל עזריה מכולנו ולפיה מספר ימי החופש יגדלו מ-10 ימים (לעובד בשנה הראשונה) ל-21 ימי חופשה בשנה. לדעתנו, ייתכן שיש מקום להגדיל את מספר ימי החופש, אבל מקורות המימון, חלקם לפחות, יכולים להגיע ממקורות אחרים כמו ביטוח לאומי או ע"ח העובד עצמו. התאחדות התעשיינים אגב העריכה כי חוק כזה יעלה למשק לא פחות מ-7 מיליארד שקל בשנה.
- קיצור שבוע העבודה ל-35 שעות בלבד – קיצור שבוע העבודה שעומד היום על 43 שעות ל-35 שעות בלבד. כולם רוצים יותר חופש, גם המעסיקים, אבל מציעי החוק לא בדקו, ככל הנראה, באופן יסודי את השלכות החוק על המדדים הכלכליים ברמת עסק בודד וברמת כלל המשק.
- חופשת הסתגלות למילואימניקים – חופשה בין יום אחד לשלושה ימים לעובד ששירת במילואים בין 10 ימים לחודש. גם הצעה זו היא הצעה שנשמעת הגיונית והומנית, וקשה לסרב לה, אבל השאלה מי יממן אותה?
- חופשת מחלה לסבא וסבתא – מתן זיכוי לחופשת מחלה לסבים וסבתות שלקחו חופש כדי לטפל בנכד חולה. נו באמת…
לדעתנו חקיקות מסוג זה, ללא יצירת מקור מימון שאינו המעסיק, עלולות להביא למצב הפוך שיגרום דווקא נזק לעובדים. בשביל זה המציאו את המשפט "סוף מעשה במחשבה תחילה".
מאת: רועי חבושה, רו"ח, מנהל אשכול ביקורת ומסוי תאגידים.
