העמדת מגורים לעובדים בסמוך לאתר העבודה – הוצאה מוכרת או פטורה?

שתפו את הפוסט

לעיתים, מעסיקים דורשים מעובדים לגור בסמוך לאתרי העבודה כדי לייעל את העבודה ומממנים את הלינה. האם העמדת מקום מגורים לעובדים ורכישת ביטוח רפואי על ידי חברה עבור עובדיה בכלל ועבור עובדים זרים בפרט, מהוות "הטבה לעובד" החייבת במס לפי הוראות פקודת מס הכנסה?

סוגיה זו נדונה ב-20/8/2018 בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין צ.ג.י פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ העוסקת בהעסקה והשמת עובדים זרים בענף הבניה.

החברה העמידה לרשות 110 העובדים המועסקים על ידה מגורים, וכן רכשה עבורם ביטוח רפואי. החברה ניכתה משכר העבודה של עובדיה חלק מהעלויות הכרוכות בהעמדת המגורים ורכישת הביטוח הרפואי.

פקיד השומה חייב את החברה במס בגין ההפרש בין עלות העמדת המגורים ורכישת הביטוח הרפואי, לבין הסכום שניכתה החברה מעובדיה בגין מגורים וביטוח רפואי. זאת, בנימוק כי מדובר בהכנסה של העובדים ממנו הייתה אמורה החברה לנכות מס הכנסה במקור.

בפסק דין בעניין חיים ניסים (משנת 2014) קבע בית המשפט העליון כי מן הראוי לקבוע חזקה לפיה כל תקבול המשולם לעובד מאת מעבידו, מהווה הכנסת עבודה החייבת במס שולי. אולם, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה.

לשם סתירת החזקה נדרש הנישום לשכנע את פקיד השומה ואת בית המשפט כי מאפייניו הספציפיים של התקבול, אינם מצדיקים הגדרתו כהכנסת עבודה.

סעיף 2(2) לפקודה, מוציא מגדר "הכנסת עבודה" תשלומים המותרים לעובד כהוצאה. בין היתר, נכללים בתשלומים כאלו, גם הוצאות לינה לפי הוראת תקנה (2א) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), הקובעת כי "הוצאות לינה שהוציא נישום בישראל…ואולם הוצאות שהוציא נישום ללינה במקום המרוחק פחות מ-100 קילומטרים ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי, לא יותרו בניכוי, זולת אם שוכנע פקיד השומה שהלינה הייתה הכרחית לייצור ההכנסה של הנישום".

בית המשפט קבע, כי יש להבחין בין מגורים אשר נבחרו על ידי עובד זר בסביבה ובתנאים הקרובים לליבו, לבין מגורים של עובד זר המוכתבים על ידי המעסיק בהתאם לאינטרסים שלו וצורכי העבודה.

כאשר העובד בוחר את מגוריו באופן עצמאי לפי נטיית ליבו וללא קשר למקום העבודה או למעסיק, אזי מדובר בלינה אשר אינה הכרחית לייצור ההכנסה של העובד הזר, גם אם המעביד משלם הוצאה זו. אולם, כאשר המעסיק מכפיף את העובד לתנאי המגורים אותם הוא מציע מתוך התחשבות באינטרסים של המעסיק וצורכי העבודה, אזי יש לראות את הלינה כהכרחית לייצור הכנסה מצד העובד הזר, אחרת יימצא הסיפא של תקנה 2(א) כ"אות מתה".

במקרה הזה בית המשפט קבע כי החברה משכנת את עובדיה במקומות מגורים מרוכזים בקרבת אתר הבניה. על כן, מתקיים בעובדיה התנאי לפיו הם לנים במקום המרוחק פחות מ-100 קילומטר ממקום עיסוקם העיקרי. אולם, תנאי המגורים והמיקום של עובדיה נקבעו על ידי החברה, לטובתה ולטובת קידום האינטרסים הכלכליים שלה. ואילו, לעובדיה לא הייתה כל זכות בחירה בעניין המגורים כל עוד היו מעוניינים לעבוד בחברה.

לפיכך, הלינה באתרים ובדירות אשר שכרה החברה למגוריהם היו הכרחיים לעובדיה הזרים, לצורך ייצור הכנסתם מעבודה בישראל. במצב דברים זה, נקבע כי היה על פקיד השומה לראות בלינת העובדים הזרים אשר הועסקו על ידי החברה בתנאים ובנסיבות האלה, כהכרחית לייצור ההכנסה של העובדים.

לאור האמור, נקבע כי יש לראות בהוצאה של החברה בעמדת המגורים כהוצאה ל-"נוחות המעביד" יותר מאשר ל"הנאת העובד" (פס"ד "דן אגודה שיתופית" משנת 1960).

פקיד השומה טען כי את הוראות תקנה 2(2א) לתקנות ניכוי הוצאות, יש לפרש לאורו של סעיף 32 לפקודה, כהוצאות שאינן כרוכות ושלובות בתהליך הפקת ההכנסה, ובפרט הוצאות הבית והוצאות פרטיות, ולכן יש לנקוט בפרשנות מצמצמת.

אך בית המשפט קבע, כי אין בנקיטת פרשנות מצמצמת ככל שנדרש כך, כדי לשלול אפשרות שהוצאה שבהעמדת מגורים שאכן מיטיבה היא הוצאה פרטית, תוכר בכל זאת כהוצאה הכרוכה ושלובה בתהליך הפקת ההכנסה, במקרה בו מכתיב המעסיק לעובד זר, לא רק את מקום המגורים אלא גם את תנאיהם לצורך העבודה ו/או האינטרס של המעסיק, כמו במקרה זה. לכן נקבע כי אין לראות בהוצאה אשר הוציאה החברה לצורך העמדת מגורים לעובדים הזרים שהעסיקה כטובת הנאה של העובדים החייבת במס בידיהם.

הסכומים שגבתה החברה מעובדיה משקפים את טובת ההנאה השולית אשר צמחה להם מעצם העמדת מקומות המגורים. כלומר, העובדים שילמו בגין אותה "טובת הנאה". סכום ההפרש, בין עלות העמדת המגורים לבין הסכום אשר ניכתה החברה מעובדיה, הוא הוצאה בידי החברה ואינו צריך להוות הכנסה בידי העובדים.

מלוא עלות העמדת המגורים מהווה הוצאה בידי החברה, כאשר הסכומים אותם ניכתה מהעובדים עד לסכום ההפרש, הם הכנסה בידיה. לכן, אין מקום לנכות מס במקור בגין סכום ההפרש כאמור.

באשר לרכישת ביטוח רפואי על ידי החברה עבור עובדיה, נקבע כי הביטוח משרת את טובת ורווחת העובדים הזרים. היקף או סוג ביטוח הבריאות נקבע בחוק וסביר להניח כי הסכמי הביטוח אשר נערכו לכל אחד מעובדי החברה תואמים את דרישות החוק.

לצד ההנאה שיש לעובדים מרכישת הביטוח ע"י החברה, ובשונה מהעמדת המגורים במיקום ובתנאים שהוכתבו על ידה, לא ניתן למצוא בהוצאה הכרוכה ברכישת הביטוח הרפואי תועלת עבור החברה, וככל שתועלת כלשהי אכן קיימת עבור החברה, מדובר בתועלת שולית לעומת ההנאה או התועלת אשר מפיק העובד מהביטוח הרפואי. על כן, הוצאה זו מהווה טובת הנאה החייבת במס.

הרשמו לניוזלטר שלנו

פרסומים נוספים

דילוג לתוכן