אנו מדינת עתירת חגים ומועדים. חלק מהחגים מוגדרים כימי שבתון בתשלום, ואילו מועדים אחרים נחשבים לימי עבודה רגילים. עם זאת עובדים רבים מעוניינים להעדר בימים אלו, משיקולים דתיים, חופשות בתי ספר ועוד.
החוק קבע כי שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של חג הסוכות, ראשון ושביעי של חג הפסח, חג השבועות ויום העצמאות – דינם כימי שבתון. לעומת זאת חגים כגון חנוכה, פורים, ל"ג בעומר וראש השנה האזרחית, וכמו כן ימי צום כגון ט' באב וי"ז בתמוז אינם נחשבים כ"יום חג", שבו זכאי העובד למנוחה שבועית.
עם זאת, בהסכמים קיבוציים שונים ובצווי ההרחבה להם נקבע, כי עובדים יהיו זכאים להיעדר יום נוסף בתשלום מעבודתם, נוסף על ימי החג המפורטים לעיל, בלי שיום זה ינוכה מימי החופשה העומדים לרשותם. חלק מן ההסכמים מפרטים, אילו ימים ייחשבו כימי בחירה, וחלקם מציינים, כי העובד יהיה זכאי ליום בחירה, בלי לפרט אילו ימים ייחשבו כיום בחירה.
